כאשר בני זוג עוברים הליך גירושים הם שניהם מוכנים לעשות כמעט הכל כדי לגמור עם ההליך הזה בהקדם האפשרי, על מנת שלא יצטרכו עור להתמודד אחד עם השני. כאשר לבני הזוג יש ילד, ההליך לא יהיה קצר כפי שהם היו רוצים, כיוון שכל אחד מהם רוצה לקבל משמורת על הילד, לגדל אותו תחת קורת הגג שלו ולפתח עימו קשר מיוחד ועמוק.
משמורת היא הדילמה הקשה ביותר שעולה בעת הליך גירושים, לא רק להורים אלא גם לילד. יש זוגות שמצליחים להתמודד עם הדילמה לבדם ומגיעים יחד להחלטה משותפת בנוגע למשמורת, אך רוב הזוגות ממשיכים להיאבק ולא מגיעים להסכמה. זוגות כאלו פונים אל המערכת המשפטית (בית המשפט לענייני משפחה או בית הדין הרבני) על מנת לקבל מענה לדילמה ולסיים את המאבק.
לפי דיני משפחה, כחלק מהליך גירושים, כאשר מדובר בילד עד גיל 6, כל עוד אימו של הילד כשירה לגדל אותו, היא אוטומטית תקבל את המשמורת עליו, משום שהאימא תמיד מהווה גורם חשוב ויש לה מעמד מרכזי מאוד בחייו של הילד. למרות העובדה שהאימא היא זו שמקבלת את החזקה על הילד, גם לאב יש זכות לפתח עם בנו קשר יציב ומשמעותי.
כדי לאפשר לאב להיות חלק משמעותי נוסף בחיי הילד יש לקבוע הסדרי ראיה, וחשוב שהם לא יגרמו לניתוק ממושך וארוך מדי של הילד מאביו או מאימו, זאת על מנת לשמור על יציבות בחייו של הילד.
החוק קובע כי הורה שלא קיבל משמורת מחויב לשלם תשלום הנקרא מזונות ילדים. מזונות ילדים מטרתם לכסות את ההוצאות של ההורה המשמורן על צרכים שהילד זקוק להם, למשל בריאות, חינוך, דיור וכדומה. אם ישנם צרכים נוספים לילד, כמו חוגי העשרה, או צרכים מיוחדים אחרים, גם עליהם צריך לשלם ההורה הלא משמורן. הורה שלא עומד בתשלום שנקבע יכול להישלח למאסר.
למרות שישנם זוגות שמצליחים להסתדר ולהגיע להסכמים לבדם לגבי משמורת, מזונות ילדים והסדרי ראיה, ולמרות שהחוק מצליח להחליט במהירות ופשטות ברוב המקרים, גירושים הם הליך לא פשוט בכלל, אך כאשר מעורב בהליך ילד חשוב שבני הזוג לא יערבו אותו וינהלו את ההליך בנועם.
